|
|
אב ובנו נפלו בקרב (19) |      
נפילתו של טייס חיל האוויר אסף רמון בעת אימון קרב במטוס 16f "נץ" הדגם שהטיס אביו המנוח אילן רמון בטייסת שהפציצה את הכור האטומי בעיראק העלתה אצלי זיכרונות ממשפחה אחרת של חיל האוויר שפקד אותה אסון כפול במתכונת קצת שונה.
לצערי הרב הייתה לי מעורבות אישית בפרשה כאובה זו שלא חדלה להטריד את מנוחתי עד עצם היום הזה.
גיבורי סיפורי המצמרר הם טייס חיל האוויר מעוז פורז ז"ל שנפל במלחמת יום כיפורים 1973 ובנו ניר פורז ז"ל קצין מצטיין בסיירת מטכ"ל שנפל למעלה מ 20 שנה לאחר מכן במבצע חילוץ של החייל נחשון וקסמן שנחטף בידי החאמס מעבר לקו הירוק.
את האב מעוז הכרתי ערב מלחמת ששת הימים בשעה ששימשתי כתב צבאי בחיל האוויר, נעתי בבסיסי חיל האוויר, ראיינתי טייסים ומפקדים והעליתי את רשמי על הכתב בביטאון חיל האוויר.
במלחמת ששת הימים נצמדתי אל כמה טייסים שמשכו את תשומת ליבי. אחד מהם היה מעוז. היו לנו כמה שיחות לפני ואחרי הגיחות הקרביות שלו בסיני. גיליתי עניין מיוחד בנושא העדר הפחד בהיותך בתא של מטוס קרב כשעל הטייס מוטל לנהל בעת ובעונה אחת קרבות אוויר ולהפציץ מטרות מול מטווח של טילים.
אבל הפעם היה מדובר במלחמה קצרה שבה חיסל חיל האוויר הישראלי ביום אחד את חיל האוויר המצרי. אחר כך ניהל חיל האוויר קרבות אוויר קלים יחסית בירדן ובסוריה. כמה טייסים נפלו.
אחרי המלחמה פרצה אופוריה במדינה.
ברוב העוונות שלי נתתי לכך ביטוי בספרי "היום הקצר ביותר" שהיה אחד מאלבומי הניצחון ומעולם לא הייתה עליו גאוותי.
בספר הופיע למרבה הצער צילום משותף של מעוז ושלי פניו לא הוסתרו ושמו המלא לא נמחק ע"י הצנזורה שלא גילתה את הערנות הדרושה.
זמן מה אחרי מלחמת ששת הימים השתחרר מעוז משירותו בחיל האוויר, הצטרף ל"אל על" והפך לטייס אזרחי.
בהזדמנות מסוימת כאשר טסתי פעם לארה"ב שמעתי את קולו של מעוז מברך את הנוסעים. לא התאפקתי וכעבור שעה קצרה לחצתי את ידו בקוקפיט של הטייס. משום מה נראה היה לי שהגישה לשם הייתה קלה מדי.
ואמנם זמן מה לאחר מכן נחטף באוויר מטוס אל על שהיה בדרכו לפאריס ע"י מחבלים והונחת באלג'יר. קברניט המטוס היה עודד אברבנאל. טייס המשנה היה מעוז פורז.
כאשר פורסם שמו של מעוז פורז הייתה לי תחושה לא טובה. לא היה לי לכך הסבר מניח את הדעת.
חלפו כמה ימים מורטי עצבים עד שהמטוס וצוותו שוחררו.
באופן מפתיע קיבלתי באחד הימים שיחת טלפון ממעוז שביקש להיפגש .
במהלך הפגישה אמר: "רציתי לגלות לך שאנשי הביטחון באלג'יר חקרו אותי על עברי. מכרתי להם סיפור על עברי כביכול בגדנ"ע אוויר ואז הם שלפו את ספרך והציגו בפני את הצילום המשותף שלנו וציטטו את פעילותי הקרבית בחיל האוויר, כתוצאה מכך עברתי מסכת של עינויים אבל אני לא כועס עליך האשם לא בך".
למרות הערתו חשתי רגשי אשם, נשבעתי לעצמי לא לכתוב יותר שמות של טייסים קרביים פעילים ולא לפרסם את צילומיהם הגלויים. זו הייתה למעשה מאז גם המדיניות של חיל האוויר.
פגישתנו האחרונה הייתה במלחמת יום הכיפורים שעה קלה לפני שהמריא מבסיס חצור לרמת הגולן לטיסת ההפצצה האחרונה שלו שממנה לא חזר.
בעת נפילתו של מעוז היה בנו ניר עולל בן שנתיים וחצי ובקושי הכיר את אביו.
ניר התגייס לסיירת מטכ"ל בשנת 1989 כעבור חמש שנים נפל בקרב בעל אופי ייחודי.
על נסיבות נפילתו נכתב בויקיפידיה: "ביום שישי ה-14 באוקטובר 1994 נודע לשירות הביטחון הכללי כי נחשון וקסמן, חייל צה"ל שנחטף שישה ימים קודם לכן, נמצא בביר נבאללה שמצפון לירושלים. ראשי מערכת הביטחון החליטו על פעולת חילוץ. בעת החטיפה היה פורז בחופשה לקראת שחרורו מצה"ל. הוא נקרא מחופשתו ומונה למפקד הכוח שיפרוץ לבית. לאחר שאומתו הפרטים שהתקבלו מהנהג הפלסטיני שהסיע את נחשון וקסמן הוחלט לפרוץ לבית. לאחר רדת החשיכה, בשעה 19:15, ניסה הכוח לפרוץ לבית החד קומתי מכמה מקומות באמצעות פיצוץ דלתות הברזל. המחבלים ירו בוקסמן למוות עם השמע הפיצוץ. כאשר נכנס פורז לבית בראש חייליו ירו לעברו המחבלים והרגוהו. על פעולת החילוץ זכה ניר פורז בצל"ש הרמטכ"ל לאחר מותו.
שעה קלה אחרי הלווייתו של אסף רמון רואיינה מתי פורז האלמנה והאם השכולה בטלוויזיה ונשאלה לתחושתה.
היא אמרה "מנעתי מבני להיות טייס בגלל נפילת אביו אבל הוא נפל בסיירת".
הכול שאלה של גורל.
  
|
 |
|
|
|
| תגובות |
- דוד
21/09/2009 15:37:05
הלב בוכה
- זאביק
16/09/2009 15:34:01
סיפור מצמרר ונוגע ללב. המון אנושיות ורגישות קיימים במאמר זה.
- ידידי נפש
15/09/2009 22:41:05
מעוז פורז היה מפקד כריזמטי ומוביל
- נטע
15/09/2009 18:35:12
הטרגדיות ששייכות ליהודים, לעם ישראל ולארץ ישראל. אין נחמה.
- עילאי
15/09/2009 17:01:52
חיינו שזורים בקרבנות כבדים מאז אותו יום בה נוסדה האומה היהודית והישראלית.
- אור
15/09/2009 16:56:36
אנחנו חיים במדינה התובעת כל פעם קורבן כבד, וזה שאלה על גורל העם היהודי...
יהי זכרם ברוך.
- אביב
15/09/2009 14:46:11
במה חטאנו? מדוע לא מאפשרים לנו לחיות בשלווה במדינתנו הקטנה? אוי לסבל ולכאב. הלב דואב. אריה ספרת לנו טרגדיה, אנחנו כואבים.
- שני
15/09/2009 14:39:54
כבד ביותר, הלב דואב. כל כך קשה ועצוב. עד מתי?? האם באמת זה גורלנו?
- חבר ותיק
15/09/2009 09:17:30
זה עתה סיימתי לקרוא את שכתבת על בני מעוז, האב והבן, המיוחדות והרגישות המלווים את הסיפור הזה שהחיים עיצבו כיצירת מופת טראגית של אל שטיבו לא ידוע לנו, ויתכן ואינו קיים אלא בדמיוננו בלבד.
לפעמים נופלת זכות בידי אדם בבוא יום לספר סיפור נדיר.זכית בזכות הזאת, ביחד עם מנת כאב שמלווה אותך ונתת לו
ביטוי יוצא דופן, כאילו מדובר במשפט סיכום של כולנו בארץ הזאת – אין גורל כמו הגורל עצמו, אין דרך להימלט ממנו.
אכן נגעת ביצירת אמן במלוא מובנה.
- זאב
15/09/2009 08:21:09
עיני זולגות דמעות
- שאולי
15/09/2009 06:02:39
מרגש ומזעזע
- דב גולדברד
15/09/2009 03:57:18
המדור הזה הוא מדור "תגובות".
אבל הפעם אין תגובה למילים שנכתבו....
תגובתי לכותב ,
גדולתך בכתיבתך
תחזקנה ידך.
- שושפרי
15/09/2009 00:15:56
קרב הפריצה היה מיותר כי היה דו שיח
עם הפליסטנאים לשחרור וקסמן.
ברק אחראי על הפעולה.
מדוע לא היה מדריך במטוס של אסף
טייס חדש ללא נסיון במטוס קרבי
- איש חיל האויר
14/09/2009 23:41:34
אין מילים בפי
- שולי
14/09/2009 23:33:09
ספור כבד, מרגש ומאוד נוגע ללב. אנו מדינה קטנה וכואבת שנלחמת על מקומה עם המון טרגדיות בדרך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
