"אל נא יחשב הדבר כזילות בית המשפט/ אבל פסק הדין זועק ודומה שלאיש לא איכפת/ אגודת העיתונאים לא הרימה אפילו גבה בדאגה/ אגודת הסופרים לא חשה שעיקרון כלשהו נפגע/ גם סיעת הצדיקים בכנסת על חופש הביטוי לא נהרגה/ ולסוליותיה של ה'עיתונות הלוחמת' זה כלל לא נגע/ באוניברסיטאות הדממה ממש עורכת חגיגה/ שום כלום. עם הספר אף רגע של שינה לא הסיר/ כי מה קרה? בסך-הכל החרימו ספר (ומה עוד חדש בעיר)? / כן בפירוש החרימו וצוחק בפה מלא 'הגביר'.

מי האנשים שקראו בספר? גם בית המשפט לא קרא בו/ ואיש אינו יודע אם יש או אין דבר נורא ואיום בו/ איש אינו יודע אם יש בו לשון הרע או אם יש בו הוצאת דיבה שהרי אם יש כאלה יבוא נא המחבר למשפט אדרבא ואדרבא.

ומי ישפוט מחר ספר שלא קרא אל נא ניתמם/ הספר לא עלה עדיין על המוקד אך העשן את הנחיריים כבר סותם/ ואיפה אתה איש הרוח זה שעל כל העצומות חותם/ ואתם מגיני סלמן רושדי איפה אתם?"