שוחד - מכת המדינה (פרק א') (196)  |   כתבה ראשונה בסדרה על פרשות השוחד לנבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים: פרשת הולילנד והרשעתו של רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט שהיקפי השוחד שקיבל עלו לאין ערוך על אישי ציבור אחרים שקיבלו שוחד; פרשות השוחד בהם היה מעורב ראש הממשלה המנוח, אריאל שרון ובנו גלעד, ועל מעורבותו של ראש ממשלה לשעבר שלישי - אהוד ברק בפרשת מסירת שדות הגז מול עזה לפלשתינים                                                                  ▪  ▪  ▪ אזרחי מדינה שומרי החוק חייבים תודה גדולה לשופט המופת דוד רוזן על כך שהתמודד לראשונה בגפו ביסודיות נחישות ואומץ עם העבירה החמורה של מתן שוחד לנבחרי ועובדי ציבור בכירים, כינה אותם בביטויים קיצוניים וגזר עליהם ועל נותני השוחד ומתווכיו עונשי מאסר כבדים. אישי ציבור מסוגו של ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת, אהוד אולמרט שהיה אחד המורשעים בפרשה הם לדידו של השופט רוזן לא עבריינים מן המניין אלא בוגדים ופושעים שמועלים באימון הציבור ופוגעים קשות בחברה הישראלית. בהקשר לכך כדאי לציין את סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה פרופ' מרדכי קרמניצר, אחד המשפטנים הבכירים המוערכים בישראל (חתן אות המופת של אומ"ץ) שבירך השבוע על גזר הדין וזאת בניגוד למשפטנים בכירים אחרים שנויים במחלוקת מסוגו של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, שהינו בעל חוב לאולמרט שמינה אותו למיניסטר. במאמר שפרסם קרמניצר בהארץ תחת הכותרת: "שוחד מגמד הכול", הוא הסתייג מהערה בפסק הדין שהתייחסה לאולמרט: "איש ציבור למופת שתרם תרומה נכבדה למדינה ולקה בהגדרת שוחד. קרמניצר: "לוקח שוחד אינו יכול להיות איש ציבור למופת. תרומתו למדינה אינה נשארת על-כנה. לקיחת שוחד מגמדת את כל עשייתו הברוכה ומאפילה עליה". בהקשר לכך טען עוד קרמניצר שגזר דין זה מחייב שינוי יסודי ביחסו של הציבור לעבירות של שחיתות, לרבות שוחד שנעברות על-ידי נבחריו הבכירים. המציאות העגומה מלמדת שהציבור בהשפעתם של חלק מהכתבים והפרשנים - אינו רואה למרבה הצער בעבריינים אלה ככאלה שהוכתמו בקלון מוסרי. על-רקע הרשעתו של אולמרט בקבלת שוחד בפרשת הולילנד וגזר הדין החמור שנפסק לו, נחשפו בעליבותם שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים שדנו לפני למעלה משנה בשלושה כתבי אישום פליליים שהוגשו נגד אולמרט בשלוש פרשות שמהן נדף בבירור ריח של קבלת שוחד. המדובר הוא בקבלת מעטפות מלאות רבבות דולרים במזומנים מאיש העסקים היהודי אמריקני משה טלנסקי, קבלת כרטיסים כפולים לנסיעות מטעם ארגונים חברתיים באמצעות חברת הנסיעות ראשונטורס והעברת הטבות של מרכז השקעות בקיצורי דרך ללקוחותיו של עורך הדין אוריאל מסר שותפו של אולמרט לדברי עבירה לאורך שנים. כתב האישום נגד אולמרט כלל האשמות על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נטילת שוחד, מרמה, הפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד. למרבה התדהמה אולמרט זוכה מהאישומים ב"תיק ראשונטורס", אף-על-פי שמנהלת לשכתו, שולה זקן, הורשעה במעשים אלה וזאת בנימוק שהראיות אינן מוכיחות מעבר לספק סביר את אשמתו. אולמרט זוכה גם מהאישומים בתיק "מעטפות הכסף". זאת, על-אף העובדה שהוכח שקיבל את מעטפות הכסף. בזיכוי הזוי זה קבעו השופטים שלא הוכח שהכספים נועדו לשימושו הפרטי. ב"תיק מרכז ההשקעות" לעומת זאת הורשע אולמרט רק בהפרת אמונים ללא קלון, ונדון לשנת מאסר על תנאי וקנס בסך 75 אלף שקלים. ‏ההר של שלושת כתבי האישום החמורים שהוגשו נגד אולמרט הוליד שלושה עכברים משפטיים. פרקליטות המדינה ערערה לבית המשפט העליון על זיכויו של אולמרט בפרשות "ראשונטורס" ו"מעטפות הכסף", ועל גזר הדין בתיק "מרכז ההשקעות". הדיון בערעור שהתארך משום מה מעל המצופה התקיים ביולי 2013‏ ואילו ההכרעה לא ניתנה עד היום. משום מה דחו שופטי בג"ץ את ההכרעה בערעור מעבר למקובל. הפניות של אומ"ץ בנושא זה למזכירות בית המשפט העליון נענו בתשובות לאקוניות.על-פי אחת ההערכת, שופטי בג"ץ לא רצו לשלוח לכלא ראש ממשלה לשעבר באשמת קבלת שוחד.הערכה אחרת הם העדיפו להמתין להכרעתו של רוזן שהוציא עבורם את הערמונים מן האש. בינתיים החליטה, כידוע, זקן להסגיר את אולמרט ופתחה צוהר למידע ממקור ראשון ושותף לעבירת קבלת שוחד על-ידי אולמרט גם בפרשות השחיתות שבהן זוכה. הרשעתו של אולמרט בפרשת הולילנד לא הייתה אפשרית אלמלא החליט לפצות את פיו עד המדינה שמואל דכנר, ששיחד במהלך פעילותו כמאכער עבריין נבחרי ועובדי ציבור בלי שנתן לעצמו דין וחשבון על מעשיו, אבל תיעד אותם לעת מצור. לא תמיד חשף דכנר עברייני שוחד. בעבר כאשר דכנר כיהן כמנהל קבוצת חברה ציבורית שקרסה בגלל ניהול כושל ובזבזני, הוא אמר לי אז משפט משמעותי שהעיד על רמתו המוסרית ועל אופיו: "אם הייתי פותח את פי וחושף את העבירות הפליליות שביצעו כמה אישי ציבור ואנשי עסקים בפרשה, היו כמה מהם נכנסים לכלא" (ציטטתי משפט זה בהרחבה בספרי "המהמרים"). אבל דכנר לא פצה אז את פיו ולא גילה את עבירות השוחד שבהן נטל חלק פעיל וכך נחלצו כמה אישי ציבור ידועים ואנשי עסקים מוכרים ללא פגע. מאז חלפו שני תריסר שנים, שבמהלכן המשיכו אישי ציבור ברמות גבוהות לקבל שוחד בדרכים סמויות ועקלקלות במסגרת החבירה ההרסנית בין ההון והשלטון. אני מודע היטב לכך שחשדות לקבלת שוחד קשות להוכחה ללא עדי מדינה או מעורבים בעבירה זו. רק נחישות ואומץ לב של חוקרי משטרה, אנשי פרקליטות, יועץ משפטי לממשלה ושופט עצמאי מקצוען וחכם יכולים להביא תיק שוחד לכלל הרשעה. אבל מכאן ועד להענקת הנחה גורפת בסעיף אישום חמור זה לאישי ציבור רמי דרג במישור הממלכתי ולראשי ערים ורשויות ועובדים בכירים בתחום המוניציפלי ארוכה הדרך. לא במקרה החלה אומ"ץ לטפל בראשית פעילותה במחצית 2003 בנושא המאכערים שהפכו לגורם מאיץ להתפשטות תופעת השוחד במשרדי הממשלה בעיריות וברשויות המקומיות, בגופים שמספקים שירותים מקצועיים (רשות המיסים, מנהל מקרקעי ישראל, ועדות התכנון והבנייה) ובשורה של גופים ציבוריים שמכסים את מכלול יחסי הגומלין בין הציבור והממשל. העיתוי של פעילות אומ"ץ היה קשור לשביתה שהייתה באותה עת במשרד הפנים. להפתעתנו הרבה התברר שלמרות שדלתות המשרד היו נעולות הצליחו כמה מאכערים ליצור קשר עם עובדים בכירים במשרד שהם היו קשורים אליהם דרך קבע, והם סיפקו באמצעותם את כל המסמכים החתומים הנדרשים. קשה להניח שהם הפרו את השביתה לשם שמים. בעקבות טיפולה הנמרץ של אומ"ץ החל משרד מבקר המדינה לבדוק את הנושא ואף פרסם דוח מיוחד בנושא טעון זה. אולמרט לא היה נבחר הציבור היחיד שקיבל שוחד. קדמו לו שני שרי הממשלה לשעבר אנשי ש"ס אריה דרעי ושלמה בניזרי שנכלאו מאחורי סורג ובריח ואישי ציבור נוספים. אבל היקפי השוחד שהוא קיבל עלו לאין ערוך על אישי הציבור שהואשמו בקבלת שוחד. הרשעתו של אהוד אולמרט בקבלת שוחד בפרשת הולילנד אינה המקרה היחיד שבו נטל שוחד בהיקפים כספיים גדולים. אולמרט הערמומי והמתוחכם הרבה להתיידד עם מרבית אילי ההון במדינה במסגרת תרומתו המבישה לטיפוח קשרי ההון השלטון, עם חלקם גלשו הקשרים לתשלומי שוחד. עבירת השוחד הייתה עוגת חוקו של העבריין הסדרתי אהוד אולמרט מאז שמילא תפקידים אופרטיביים של ראש עיריית ירושלים ושר במשרדי הבריאות, התקשורת והתמ"ת, שאפשרו לו להעניק הטבות שונות, לתפור מכרזים ולבצע עבירות מגוונות, גלויות וסמויות. התעשרותו הגדולה של אולמרט היא מקבלת שוחד שיטתי מאילי הון ומגופים כלכליים שסייע להם בדרך זו או אחרת של עבריין ותיק ומיומן. המקרים הקודמים לא נחשפו ברבים הן בשל מחדלים של המשטרה בחלק מהחקירות והן בשל רפיסות מערכת אכיפת החוק, בעיקר היועצים המשפטיים בהווה ובעבר, שהעניקו לו הנחות וסגרו תיקי שוחד בסיטונות לקול צהלתם של להקת מעודדים ומשת"פים בתקשורת. אולמרט הנהנתן מצא כמה דרכים בדוקות לקבל את השוחד. את ה"כסף הקטן", שהסתכם בכמה אלפי דולרים, הוא קיבל לרוב בצורת עטים נובעים יקרים. את הכסף הגדול שהסתכם במאות אלפי דולרים נטל אולמרט הערמומי באמצעות הלוואות כספיות שהוא ביקש וקיבל בכסף זר במזומן, מבלי שטרח לתת כתמורה מסמך מחייב, המחאה דחויה או תקיעת כף. את כספי ההלוואות לא טרח אולמרט להחזיר, בידיעה מראש שהוא מכוסה מפני חשיפה פומבית או חקירה משטרתית. ואמנם, נותני ההלוואות היו לרוב אנשי עסקים שנהנו משירותיו הממלכתיים והמוניציפליים. גם מכירת הציורים הסיטונית של ציוריה של רעייתו עליזה במחירים שעולים עשרת מונים על שווים האמיתי הייתה דרך בדוקה לקבל טובת הונאה שמשמעותה היא שוחד. אולמרט נחלץ כבר בעבר מפרשת שוחד נוספת שאליה הה קשור. רה"מ לשעבר אריאל שרון, הבן גלעד ופרשת האי היווני  אולמרט אינו איש הציבור היחיד שקיבל שוחד באורח שיטתי. בפרשת השוחד של האי היווני שבה כיכב אולמרט כשחקן משנה היה ראש ממשלה אחר לשעבר, אריאל שרון שידע כיצד מתעשרים במהלך השירות הציבורי. מי שניסה להפיק תועלת עסקית ברמה בינלאומית משרון ואולמרט היה איש העסקים דוד (דודי) אפל שתכנן להקים בשלהי שנות התשעים פרויקט נופש ותיירות ענק על האי פאטרוקלוס שביוון והיה זקוק לסיוע של בכירים במדינה. באותה עת כיהן שרון כשר החוץ ואולמרט היה ראש עיריית ירושלים ואפל ביקש להרשים את השלטונות ביוון בקשריו המיוחדים איתם. שרון לחץ לספח את מנהל מקרקעי ישראל, אחד ממקורות השוחד הבלתי נדלים במדינה, למשרדים הממשלתיים שבהם כיהן כשר מסיבות שלא היה קשה לנחשן למרות שהיו אלה תפירות גסות. רק כאשר התמנה ראש הממשלה הפקיד את מנהל מקרקעי ישראל בידיו של אולמרט שהיה משוחד בצלמו ובדמותו. על המנהל נרחיב את הדיבור בכתבות הבאות בסדרה. בכל מקרה תשלום השוחד של אפל לשרון היה באמצעות העסקת בנו גלעד כיועץ מיוחד בפרויקט בשכר גבוה מאוד שלא עמד בשום יחס לאופייה של העבודה ולהיקפה. החשד העיקרי שהתעורר בפרשה היה, שהעסקת גלעד הייתה למעשה דרך מוסווית למתן שוחד לאביו, וזאת כדי שיסייע לאפל בנושאים נוספים ביניהם בפרשת הקרקעות במושב גינתון ובאזורים נוספים סמוך ללוד. אולמרט קיבל את השוחד על-פי החשד באמצעות תרומות אסורות למטות הבחירות של ראשות עיריית ירושלים ובהתמודדות הפנימית בליכוד. פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל המליצה להגיש כתב אישום נגד אריאל שרון ונגד בנו גלעד בגין עבירת לקיחת שוחד, ואף הכינה טיוטת כתב אישום. סערה ציבורית גדולה התעוררה עקב כך. אבל היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז סבר אחרת, תחילה החליט שלא להגיש כתב אישום נגד אולמרט בנימוק שלא הוכח שהוא קיבל שוחד הלכה למעשה. בשלב השני החליט מזוז שלא להגיש כתבי אישום נגד אריאל שרון שהחל לכהן בינתיים כראש הממשלה ונגד בנו גלעד בשל העדר ראיות מספיקות להעמדה לדין. החלטתו של מזוז גרמה לסערה ציבורית ועוררה ביקורת חריפה של משפטנים בכירים במדינה שראו בה מורך וחרקה להגיש כתב אישום. פעם נוספת התברר שהצניחה החופשית שחלה במרוצת השנים ברמתם וביכולת הכרעתם של היועצים המשפטיים לממשלה. דוד אפל לא הואשם במתן שוחד בפרשה זו. לאורך שנים נהגה המערכת המשפטית מסיבות תמוהות באיפוק רב לגבי נותני השוחד. לעיתים הועמדו לדין מקבלי שוחד ולא נותניו. גם בפסק הדין בפרשת השוחד של הולילנד זכו מקבלי השוחד לעונשים כבדים יותר בזכות היותם שליחי ציבור שחייבים לגלות נאמנות לשולחיהם. אפל נדון על מתן שוחד במקרים אחרים ומרצה עתה עונש מאסר באגף הדתי של כלא מעשיהו בחברתו של הנשיא לשעבר משה קצב. קיימים סיכויים טובים שבשבועות הקרובים יזדמן לו לפגוש את חברו אולמרט לשיחות רפש. גלעד שרון שהקפיד לשמור בחקירת האי היוני על שתיקה מוחלטת מנסיבות שלא היה קל לנחשן, כיכב בפרשת שוחד נוספת של קבלת כספים הפעם ממקור בחו"ל שגם במהלך חקירתה לא הפסיק לשתוק. הפעם היה מדובר בקבלת מיליוני דולרים עבור יעוץ תמוה נוסף שהעניק שרון הבן בהקמת קולחוזים ברוסיה שמזמן עברו מן העולם. משפחת שרון קיבלה במרוצת השנים כספים רבים מגורמים גלויים בחו"ל לפי הכלל הבדוק הרוצה לקבל תשלומי עתק ירחיק את המקורות מהארץ. המשטרה חשדה שהכסף הגיע תמורת שירותים סמויים אחרים מאיל ההון היהודי אוסטרי מרטין שלאף האיש שהשחית שורה של אישים פוליטיים בכירים במדינה, ובראשם שרון. אולי לא במקרה נציגו של שלאף בארץ הוא מנהל משרד ראש הממשלה לשעבר שמעון שבס בעל קופת שרצים עמוסה בחשדות לקבלת שוחד בפרשות שונות. אומ"ץ לא הרפתה מפרשה זו ודרשה לקבל הכרעה ברורה נגד שרון הבן חרף העובדה שאביו היה מאושפז בבית החולים במצב של חוסר הכרה. לאחר שנים של סחבת בקבלת ההכרעה בתיק החליט היועץ המשפטי הנוכחי יהודה וינשטיין לסגור את התיק. וינשטיין נחשב ליועץ המשפטי הגרוע ביותר שהיה עד כה במדינה בזכות הססנותו, חולשתו והתחנפותו לאישי השלטון הבכירים במדינה. סגירת התיק הגדול נגד שר החוץ אביגדור ליברמן שהיו בו, בין השאר, סימנים של חשד לקבלת שוחד הוא תמרור אזהרה לגבי שיקול דעתו של היועץ המשפטי. בכל מקרה שמו של שרון נקשר אצל גורמי אכיפת החוק כמי שהיה מחובר לאחד ממקורביו של יו"ר דירקטוריון חברת החשמל לשעבר אלי לנדאו שנחשב למשוחד סידרתי. שרון הקפיד למנותו לתפקיד זה, ולא רק הוא ולנדאו ידעו למה. לנדאו נחקר בשעתו בחשד לקבלת שוחד בעסקות רכישת גז מצרי בכמויות אדירות על-ידי חברת החשמל אחרי שכפה את עמדתו הנחרצת על חברי דירקטוריון חברת החשמל אך הוחלט שלא להעמידו לדין בהעדר ראיות חותכות. אומ"ץ ערערה על ההחלטה במחלקת הערערים של משרד המשפטים. ההחלטה לאשר את סגירת התיק הייתה צפויה. מחלקת הערערים הפכה מזמן לחותמת גומי. אהוד ברק – רה"מ שלישי שנחשד בקבלת טובות הנאה  ראש ממשלה שלישי לשעבר שנחשד בקבלת טובת הנאה היה אהוד ברק בעקבות החלטתו למסור את שדות הגז מול חופי עזה לרשות הפלשתינית. ברק החליט על כך בתקופה שבה כיהן כראש הממשלה בלי שטרח לקבל כנדרש את אישורם של חברי הממשלה. פרשה זו נבדקה בשעתו על-ידי משרד מבקר המדינה בצורה חובבנית ולא הבשילה לחקירת משטרה בחשד לקבלת שוחד. משום כך ברק נהנה מעל לכל ספק בפרשה זו למרות שיש סימנים לכך שהחלטת משרד המבקר הייתה שגויה ופזיזה. מתברר שההכרעה שעמדה לנגד שרי הממשלה בין רכישת גז מהמאגרים מול חופי עזה שהיו בבעלות חברת בריטיש גז, הרשות הפלשתינית ושלאף לבין רכישת גז מצרי באמצעות חברה משותפת לאיל ההון הישראלי יוסי מימן, הממשלה המצרית ואיל הון מצרי - הולידה לחצים ופיתויים מאחורי הקלעים. לא הכול נחשף עד היום לידיעתם של גורמי אכיפת החוק במדינה. המידע שמצוי בידי אומ"ץ מדאיג מאוד ומלמד שתופעת בקשת שוחד בדרגים העליונים הגיעה לממדים מבהילים. מזל שבינתיים יש לנו גז ישראלי.